רחבעם-טל יעקב ז"ל

בן סעידה ואהרון (רוני). רחבעם טל נולד ביום י"ב באדר ב' תשמ"ד (16.3.1984) בטבריה. אח צעיר לענבל אורה, דרור ושלמה.

רחבעם טל גדל והתחנך בטבריה. היה ילד חמוד, מקסים וטוב. אחותו הבכורה ענבל היא שבחרה את שמו השני טל, ובשם זה כינו אותו בדרך כלל, אף כי רוני אביו דבק בשמו הראשון.

טל אהב לשחק במכוניות ורצה להיות נהג משאית כמו אביו. הוא בנה משאיות עץ עם אחיו – האחים שייפו גזרי עץ והרכיבו אותם. אפילו בימי ההולדת שלו אפתה לו אימו עוגות בצורת משאית.

בגיל הגן במשך שנתיים למד בתלמוד תורה בטבריה, ומכיתה א' למד בבית הספר "תחכמוני" בעיר. הוריו סיפרו כי אף שחש שמסגרת בית הספר נוקשה עבורו, המשיך ללמוד עד כיתה ח'.

חגיגת בר המצווה של טל התקיימה בכותל המערבי, כפי שהוא רצה. הוא לא אהב מסיבות באולם, אולי משום שהיה צנוע ולא רצה שיתמקדו בו, כדברי הוריו.

מכיתה ט' למד בישיבה התיכונית "אורט" טבריה במגמת חשמל. הוא אהב ללמוד והמורים חיבבו אותו. החברים לכיתה כינו אותו "יפה התואר".

"משחר נעוריו היה טל חייכן, שמנמן ומתוק", כתבו הוריו, "משאַך פתח את פיו, נוכחנו לדעת כי ילדנו הינו ילד פיקח, נבון ומתוק. ילד מקסים שחן נסוך על פניו. גם כשגדל והפך לנער, תמיד חייך חיוך מקסים, שובה לב ומרגיע. שפתו הייתה ערוכה בטוב טעם ודעת, לשונו החלקלקה תמיד השרתה שמחה בבית, דבריו הקולחים תמיד נעמו לאוזנינו כמו פרח פורח, שושנה אדומה, שתמיד יפה לשזוף בו את העין, להביט בפניו ובתווי פניו העדינים והמאירים. כל עוגמת נפש שהייתה לנו נמחקה מייד אחרי חיוך אחד שחשף טור שיניים צחורות, תוך הלצה שנונה שהשאירה אותנו מחייכים ושמחים".

הקשר של טל עם כל בני המשפחה היה חזק מגיל צעיר. הוא היה קשור מאוד לאימו, וכשהיה ילד קטן, בכל פעם שהלכה מאוד דאג ובכה בכי רציף עד שחזרה. כשבגר מעט נהג לספר לה על יומו בבית הספר. הקשר עם שלושת אחיו היה חזק, ובייחוד הקשר עם אחיו דרור שהיה מבוגר ממנו בשבע שנים. משבגר טל הם בילו הרבה יחד, גם בזכות חברתו של דרור שהזמינה אותו להצטרף לבילוייהם.

לטל היה לב רחב וטוב: כשראה אדם מבוגר מייד ניגש לעזור לו, למשל בנשיאת סלים כבדים, וגם עזר בעבודות בית כדי להקל על אימו. אֶחיו נהגו לנקות את בית הכנסת, וכשבגר הוא מילא את מקומם בתפקיד. הוא גם היה מאוד מחובר לדת: תמיד חבש כיפה על ראשו והקפיד לשמור שבת. "כשם שהופעתו החיצונית הייתה נקייה ומסודרת", כתבו הוריו, "כך הופעתו הפנימית. נפש זכה וטהורה. טל אהב לעזור גם כשהיה טרוד, וכאשר עזר, תמיד נתן הרגשה כאילו מחובתו עשה, ולא טובה. עזרתו התבטאה גם בסיוע לקשישים. טל אף פעם לא שיקר, פיו וליבו תמיד היו שווים".

טל היה ילד ונער חברותי. הוא התחבר בקלות לכולם, הירבה לצחוק ולא נקלע למריבות ולוויכוחים.

היו לו תחביבים רבים, הוא תמיד העסיק את עצמו אך לא הירבה לשתף את הוריו במעשיו. אימו אמרה, "סייג לחוכמה – שתיקה". ההורים שמרו על פרטיותו בחדרו ולא התערבו משום שרצו לתת לו חופש. אחד מתחביביו היה מוזיקה, האזין למגוון סגנונות מוזיקליים. כמו כן שיחק כדורגל עם אחיו במגרש הסמוך לביתם, ואהב לקרוא ספרים. בחגים בחר באופן קבוע להיות אחראי על המנגל וצלה בשר לבני המשפחה. הוא אהב לחקות דמויות מתוכניות טלוויזיה והרבה לספר בדיחות באוזני בני המשפחה, והבית תמיד היה רועש הודות לשמחת החיים שלו ופעלתנותו.

טל חיכה בקוצר רוח לגיוס ורצה לשרת ביחידת "דובדבן", כמו חברים שהכיר בבית הספר ושירתו ביחידה. ביום 15.7.2002 התגייס לצה"ל. הוא הוצב בחיל הלוגיסטיקה לתפקיד נהג ביחידת "דובדבן", והחל בהכשרה.

טל אהב את היחידה, סיפר שהמפקדים הם כמו אבא והחיילים הם כמו אחים. הוא התחבר במיוחד עם אחד החיילים, השניים היו קרובים מאוד ושוחחו רבות, גם בחופשות סוף השבוע, בטלפון. בחופשותיו חיכה ליום ראשון, יום השיבה לבסיס, וכשיום זה בא התארגן במהירות והזדרז לצאת מהבית. לטל אסור היה לשתף את משפחתו בפרטי תפקידו. הוא התערה ביחידה, ואף שאף לצאת לקורס קצינים.

כתבו ההורים: "כאשר הגיע טל לגיל גיוס, התגייס בשמחה. אהב את חבריו ואת מפקדיו אהבת נפש. הוא התחבב מייד על כולם ששמחו לקבל חייל, חייל אמיתי, חייל שידע לשמוח במטלות שניתנו לו ולדחוק לשוליים את הקשיים ואת התלונות. וכאשר היה טל חוזר לבית, ביתנו היה מתמלא גיל וחדווה. שמחה שהשרה עלינו בחיוכו ובעזרתו".

רב-טוראי רחבעם טל יעקב נפל בעת שירותו ביום י"ח בניסן תשס"ג (20.4.2003). בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתו חקקו בני משפחתו: "פ"נ בננו ואחינו היקר, נשא חן וישר דרך ובעל מידות טובות".