מולוגטה (מולו) גדיף ז"ל

בנם הבכור של בלאינש ואדנה. נולד ביום כ' בשבט תשנ"ד (1.2.1994) באתיופיה. אח גדול למלסה, טרועלם וטמסגן.

כשהיה בן ארבע, אביו התגייס לצבא האתיופי ובמשך שנתיים המשפחה לא ראתה אותו ולא שמעה ממנו. מולוגטה לקח את תפקיד הבן הבכור במלוא הרצינות, גילה אחריות גדולה כלפי משפחתו ומגיל צעיר סייע בטיפול באחיו הקטנים ובכל מה שנדרש בבית.

מולוגטה גדל והתחנך בעיר גונדר שבאתיופיה, למד בבית הספר היסודי המקומי. משמעות שמו: אדם שבורך על ידי כוח עליון בהרבה תכונות טובות, ואכן כזה היה – ילד חכם, שמח וטוב לב, ברוך כישרונות ויכולות. אהב לכתוב, לצייר ולסרוג כיפות, הצטיין בכדורגל ובחוג התעמלות קרקע וזכה במדליות רבות.

בשנת 2007, כשהיה בן שתים-עשרה, עלתה המשפחה לארץ והגיעה למרכז קליטה "קלישר" בבאר שבע. מולוגטה החל ללמוד בפנימיית "קריית נוער" בירושלים.

ב-2009 עברה אימו תאונת דרכים קשה ובמשך שנה וחצי הייתה מאושפזת בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. מולוגטה הגיע לבית החולים מדי ערב, אחרי הלימודים, טיפל באימו וחיזק אותה בזמן שאביו היה בבית עם אחיו הקטנים. הוא ישן על כיסא לצידה כל לילה, וב-6:00 בבוקר יצא חזרה לפנימייה.

אחרי ששוחררה מבית החולים, אימו הייתה מרותקת לכיסא גלגלים במשך מספר שנים. מולוגטה המשיך לסייע לה, עזר לאביו לטפל בבית ובאחיו הקטנים, אך הקפיד לא להזניח את הלימודים. על אף האתגרים, סיים שתים-עשרה שנות לימוד בהצטיינות.

עם סיום הלימודים, הצטרף למכינה הקדם-צבאית "עוז שלמה", סמוך לקריית מלאכי. לאורך שנת המכינה התלבט מאוד לגבי שירותו הצבאי. הוא חלם להיות לוחם, אך ידע שמסלול קרבי לא יאפשר לו להמשיך לסייע ולתמוך במשפחה באותה מידה. אביו, אותו שיתף בהתלבטויותיו, הרגיע אותו, הבטיח לו שהכול יהיה בסדר ועודד אותו ללכת בעקבות חלומו.

הוא התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "דובדבן", שם שימש כקלע חוד.

אהבתו לארץ ולמדינה הייתה שורשית ועמוקה. עוד כילד באתיופיה, נהג לחלום על ישראל ולכתוב עליה, וכשבגר התגאה ללבוש מדים ולשרת בצבא. תמיד טען שיש לשמור על אחדות ולא לדבר על עדות וצבעים, כי זו הארץ של כולנו ואין לנו אחרת.

לקראת סוף שירותו הצבאי הכיר את טלי (בגוסאו) דרך מכר משותף. כבר בשיחת הטלפון הראשונה השניים התאהבו, ומאז לא נפרדו.

מולוגטה השתחרר מהצבא, התחיל לעבוד כמאבטח, ומהר מאוד קודם לתפקיד קצין ביטחון. אחרי שעות העבודה, הקים עם חבריו את קבוצת הכדורגל לנוער "נבסו" בקריית גת, שנועדה לספק מסגרת מיטיבה לנערי העיר.

ב-2021, ביום בו מלאו חמש שנים להיכרותו עם טלי, הציע לה נישואים. שנה לאחר מכן הם התחתנו.

לאורך כל השנים שעברו מאז שירותו הצבאי, חלם להתגייס למשטרה ולהמשיך לתרום למדינה. מגיל צעיר ידע להציב לעצמו מטרות ולהשיג אותן, וגם את החלום הזה הצליח להגשים.

ב-19.3.2023 התגייס למשטרת ישראל ושירת במתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה) – יחידה המשמשת ככוח ראשוני לסיוע באירועים חריגים בתחום החירום והפעילות החבלנית העוינת.

באותו הזמן, טלי כבר הייתה בהריון, ופחות מחודשיים אחרי שהתגייס, ב-4 במאי 2023, נולדה בתם, אליה. מולוגטה היה מאושר להיות אבא, ונהג לדבר לאליה ולשיר לה בכל הזדמנות.

משפחתו הייתה תמיד במקום הראשון מבחינתו, והוא שימש עבורם כעוגן. במיוחד אהב את סופי השבוע ואת זמן המנוחה המשותף שהגיע עמם, ובילה כל רגע פנוי עם המשפחה.

החיוך הכובש היה ממאפייניו הבולטים, ואיתו יכולת מיוחדת לשמוח ללא סיבה, להפיץ סביבו אור ולהדביק את כל מי שהיה סביבו בשמחה ובחיוך. אהב לצאת לטבע ולטייל, לשמוע מוזיקה ולרקוד בכל הזדמנות, אפילו תוך כדי בישול.

אדם טוב לב וצנוע, מלא בנתינה ואהבה טהורה לסובביו, ראשון לעזור ולהתנדב לכל משימה. תמיד דרבן את אחיו לעזור לאחרים והתנדב בעצמו למען הקהילה. בין היתר, התנדב לצבוע בתים של קשישים מדי שנה, לקראת חג הפסח.

באחת ממחברותיו כתב: "תמיד לחלוק ביחד ולא לחשוב רק על עצמנו, גם לחשוב על אחרים, להסתכל על הסביבה. לעזור אחד לשני זה טוב. לדעת באיזה כיוון לעזור ולא לחפש כיוון באיזה צד לפגוע. אם עוזרים אחד לשני, בעזרת ה' השם ישלח את המשיח בקרוב. אבל זה תלוי בנו. לא לקלל, לוותר, לסלוח, לרחם, להתפלל, לכבד, לעזור לחברים, לכבד את ההורים, ללמוד תורה. אלה העיקרים. יש הרבה מה לומר… לקיים קודם, אחרי זה תעבור שלב".

זמן קצר לפני חגי תשרי תשפ"ד, הספיק להשיג מטרה נוספת שהציב לעצמו ורכש עם טלי דירה בחולון. הדירה הייתה אמורה לעבור שיפוץ והמשפחה תכננה לעבור להתגורר בה עם סיומו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של שמחת תורה בילה מולוגטה יחד עם אשתו ובתו בבית הוריו בקריית גת. ב-6:30 בבוקר, כשהחלו להישמע אזעקות, הבין מיד שעומדים להקפיץ אותו. רגע אחר כך קיבל הודעה להגיע ליחידה. אימו מספרת: "הוא הלך בחיוך, מוכן להגן על האנשים. זאת הייתה מטרתו היחידה – לשמור על האזרחים. לא היה פחד בעיניו".

יחד עם חברי הצוות שלו, יצא לכיוון שדרות. כבר בתחילת דרכם נתקלו בשלושה מחבלים וחיסלו אותם. משם המשיך הכוח, שכלל שמונה שוטרי מתפ"א בשני ג'יפים ממוגנים מסוג "קרקל", אל קיבוץ בארי.

מטרים ספורים אחרי שער הכניסה לקיבוץ, נתקלו במארב של מחבלים שהמתינו בין השיחים. מולוגטה ושאר חברי הצוות ניהלו מולם קרב קשה והצליחו לחסל עשרות מהם. בשלב מסוים נורו שני טילי RPG לעבר הג'יפים. מולוגטה נהרג, ואיתו שישה לוחמים נוספים. רק אחד משמונת חברי הצוות שרד את המתקפה.

סמל ראשון מולוגטה גדיף נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.