אלון סקאג'יו ז"ל

בנם של דוריה וארוין. נולד ביום ה׳ באדר תשס"ב (17.2.2002) בחדרה. הילד השני מתוך שלושה ילדים במשפחה. אחיה של עמית ואחיו של אריאל.

אביו סיפר: "כבר בגיל חמש הוא היה מנהיג. הגננת שלו כתבה עליו 'הפכת להיות הילד המקובל בגן, כולם רוצים להיות חברים שלך, כל הבנות רוצות להתחתן איתך'".

הוא למד בחדרה בבית הספר היסודי ״הגורן״ ובחטיבת הביניים והתיכון "תיכון חדרה״. בתקופת לימודיו שימש כסגן יו״ר מועצת התלמידים, כיו"ר ועדה אתית-משפטית, כחניך וכמדריך בתנועת הנוער "מד"צים". מדריכיו סיפרו: "אלון תמיד היה הראשון להתנדב לכל משימה ופעל מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום לעיר ולמדינה".

על היותו נער ערכי וחומל מעיד הסיפור הבא: יום אחד הגיע לתיכון החילוני תלמיד מישיבה תיכונית, לא הכיר אף אחד בבית הספר והיה בודד. אלון שם לב לכך ואמר לו "מי שחבר שלי הוא גם חבר שלך", ודאג בכל הפסקה שהוא יצטרף אליו ואל חבריו ולא יישאר בודד.

מנהלת התיכון שלו סיפרה ש"הוא היה מסוג התלמידים שאהבו את בית הספר וכל מי שהכיר אותו בבית הספר, והיו רבים כאלה, אהב אותו בזכות תכונותיו הבולטות כאדם חייכן, מנומס ומכבד". המחנכת שלו תיארה אותו כ"ילד של אור גדול, מלא בחן ויופי, שגרם לאנשים להיאסף סביבו, להקשיב לו ולזרוע טוב לב וחמלה. תמיד מחייך, תמיד אופטימי, תמיד מכוון אל המטרה, שואף גבוה. מלא בערכיות, מהילדים האלה שיש בהם הון אנושי, המפזרים סביבם חום ואהבת חינם… הכוכב של הכיתה… גם חכם וגם רגיש. ערך החברות עמד תמיד מול עיניך וכך גם הנתינה והחמלה. אבל היית גם שטותניק, כזה שמנסה בכל דרך להימלט מעוד שיעור אנגלית, פה ושם לעשות איזו קומבינה וקיצורי יום במערכת, או לנסות לפטור את עצמך מלהיות בשיעור היסטוריה, שכן, כבר היה מבחן אז למה צריך לבוא לשיעור, והכול נעשה באלגנטיות, בעקצוץ קל, בטיזינג, בשנינות ובהומור, אך גם בהערכה ובכבוד הדדי, כזה שרקם ביננו את הקשר החם, העוצמתי והקרוב".

בילדותו שיחק כדורסל בקבוצת "מכבי חדרה" וכאשר היה בכיתה ד' הצטרף ל"קלוב התעופה חדרה", שם הטיס טיסנים, היה חניך מצטיין, התחרה בתחרויות שונות וזכה בגביעים רבים. לימים, הפך שם למדריך משפיע, הכשיר מדריכים חדשים, והיה חבר בהנהלת המועדון.

אלון אהב לקרוא ספרים, בעיקר ספרי היסטוריה וביוגרפיות של אנשי צבא וממשל, וגם אהב לאכול שוקולד ולשתות קפה ובירה. בכל יום שישי נהג לשבת עם חבריו במבשלת בירה ״שבט״ בפרדס חנה ולגמוע בירות מסוגים שונים.

הוא ניצל כל רגע כדי לבלות עם חבריו הטובים, לטייל בארץ ולהשקיע בקשר שלו עם שרון – בת זוגו מאז שהיו כבני שבע-עשרה.

כאדם חרוץ להפליא, לפני גיוסו לצבא עבד במגוון עבודות: באיגוד הג'ודו, ב"קלוב התעופה חדרה", ואף כמתקין מערכות אוורור באוהלי קרקס.

חיים, מאמן כושר קרבי שאימן את אלון לקראת גיוסו, סיפר: "אלון הגיע אליי בכיתה י״ב, התאמן אצלי שנתיים לפני הגיוס ורצה להתחזק. הוא עבד קשה מאוד… לא ויתר על שום אימון, תמיד הגיע ראשון ורצה לנצח. עם הרבה כוח, אלון שיפר יכולות מקצועיות".

ביום 10.12.2020 התגייס לצה"ל שירת תחילה ביחידת "דובדבן" בחטיבת הקומנדו ובהמשך בחטיבת "כפיר". הוא סיים מסלול שארך שנה וחודשיים כלוחם וכצלף בצוות 90 ב"דובדבן", לחם עם הצוות במשך שמונה חודשים בגזרת איו"ש (אזור יהודה ושומרון) והשתתף בפעילויות רבות.

לאחר מכן, יצא לקורס קצינים בבה״ד 1, סיים את הקורס בהצלחה, ושובץ כמפקד צוות צלפים בסיירת "חרוב" של חטיבת כפיר.

חבריו ומפקדיו של אלון סיפרו כי מרגע שהגיע לסיירת בלט כמפקד חדור מוטיבציה, בוגר, שקול, אסרטיבי ו"מגדיל ראש", שנהג להסתכל כמה צעדים קדימה על מנת לחשוב היכן ניתן להשפיע ולתרום כמה שיותר. הוא דאג לכך שלא יחסר דבר לאף אחד מחייליו, והם חשו שאהב אותם כאילו היו אחיו הקטנים.

את רגישותו הגדולה הפנה גם כלפי אלה שלא היו חייליו. למשל, כאשר פגש חייל עם קשיים כלכליים, שסיפר חיילים בעזרת מכונה ישנה מתפוררת, אלון רכש עבורו ציוד של תספורות על מנת שיספר חיילים בבסיס, והחייל אסיר התודה הקדיש לו כל תספורת ותספורת שביצע.

במהלך שירותו בסיירת חרוב אלון בנה, קידם ופיתח את מקצוע הצלפים בסיירת. הוא דאג שחייליו יתאמנו ויתמקצעו כמה שיותר והצליח לבנות צוות מובחר, מקצועי ומבוקש.

בחופשות הרבה לבלות עם משפחתו ועם בת זוגו שרון. הקשר ביניהם, שהחל כשהיו בתיכון, התפתח לאהבה גדולה, וליווה אותו לאורך כל שנות שירותו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

במסגרת המלחמה, אלון השתתף במבצעים רבים בשג'אעייה ובחאן יונס שברצועת עזה, וכן באיו"ש.

ביום 26.6.2024 בשעות הלילה המאוחרות אלון נטל חלק במבצע לעצירת מבוקשים ואיתור אמצעי לחימה במחנה הפליטים ג'נין. בעת מעבר השיירה שבה נסעו הכוחות, הופעל נגדם מטען נפץ רב-עוצמה, שממנו נפגע קשה רכב תאג"ד (תחנת איסוף גדודית) ובו חיילים מסיירת חרוב.

בעת הפיצוץ אלון היה הראשון לקפוץ לעזרת הפרמדיק שהיה ברכב התאג״ד ונפגע קשה מאוד. הוא חילץ את הפרמדיק מהרכב, הלך וחזר שלוש פעמים, הביא אלונקה, העלה אותו אליה, הוציא את כל החיילים והרחיק אותם כדי שלא ייפגעו, תוך כדי שהוא מפקד ומוביל אותם אחריו ומשרה על כולם אווירת רוגע ומקצועיות.

בעת פינוי הפצועים ולאחר שאלון הרחיק את רוב חייליו, והרים את האלונקה עם עוד שלושה חיילים, הופעל מטען הנפץ השני. אלון עמד בדיוק על מקום הפיצוץ, ספג בגופו את רוב ההדף ונפגע אנושות. מאוחר יותר נפטר מפצעיו בבית החולים "העמק" בעפולה.

כל החיילים שהיו מסביבו, כעשרים במספר, ניצלו. הם נפגעו רק פגיעות רסיסים והדף.

סגן אלון סקאג'יו נפל בקרב ביום כ"א בסיוון תשפ"ד (27.6.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

אלפי תושבי חדרה, חניכי תנועות הנוער ותלמידי בתי הספר ליוו את מסע ההלוויה.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

לאחר מותו, גילו בני משפחתו בטלפון הנייד שלו פתק שכתב בנובמבר 2023, לפני כניסתו ללחימה בעזה, שכותרתו "למקרה ש…", ובו מילות פרידה להוריו, לאחיו, לבת זוגו, לחבריו מחדרה, לצוות 90 בדובדבן, ולחייליו בצוות הצלפים בסיירת חרוב. כמו כן ביקש: "בהלוויה שלי אני רוצה שינגנו את השיר 'דברים יפים לראות' של עידן עמדי. תקשיבו למילים, תמשיכו הלאה, יש עוד דברים יפים לראות", והוסיף: "אני מאמין במעשים ובדברים בפועל. אני מאמין שעשיתי כל מה שיכולתי בשביל לשמור על האנשים והמקום שאני הכי אוהב. תהיו אנשים של מעשים, לא של דיבורים".