איתי אזולאי ז"ל

בנם הבכור של זהר ואריק. נולד ביום כ"ט באדר תשנ"ט (16.3.1999) במודיעין. אח גדול לתומר.

איתי גדל והתחנך במודיעין, למד בבית הספר היסודי "אופק". כשסיים את כיתה ו', עברה המשפחה ליישוב אורנית הסמוך לראש העין. איתי למד בחטיבת הביניים ביישוב והמשיך לתיכון "אביב" ברעננה. ילד מקסים, בוגר ואחראי, ברוך כישרונות ומוקף בחברים, עם חיוך מבויש שגרם לכולם להתאהב בו.

מילדות היה שאפתן, עקשן, חרוץ ונחוש, ידע תמיד מה הוא רוצה ואיך ישיג את זה, והצטיין בכל מה שעשה.

בגיל חצי שנה התחיל ללמוד שחייה ואהב מאוד ללכת לים ולבריכה. כשהיה בן שבע, הצטרף לחוג אופניים והפך עם השנים לרוכב מקצועי. כנער, שימש כמדריך בחוגי אופניים לילדים, אהב לרכוב ברחבי הארץ ובאירופה, ואף זכה במקום השני באליפות הארץ לרכיבת אופניים. בנוסף, השתתף בחוג טאקוונדו (אמנות לחימה יפנית) וכך לאורך השנים אהב ועסק במגוון תחומי ספורט.

כשהיה בן שש-עשרה, התחיל להתכונן לשירות הצבאי, וגם במסגרתו שאף להגיע הכי גבוה שאפשר. אחרי חקר ורצון עז לשירות משמעותי מתוך ציונות ואהבת המדינה החליט שברצונו להתגייס לסיירת מטכ"ל, ולטובת המטרה התחיל להתאמן באינטנסיביות והצטרף לקבוצת כושר קרבי. במשך שנתיים, כמעט מדי יום, בכל מזג אוויר, רכב על אופניו מרחק של חמישה קילומטרים לכל כיוון כדי לא לפספס אף אימון. בנוסף, למד איך להתחזק מבחינה מנטלית וסיגל לעצמו תפריט מיוחד על מנת למקסם את יכולותיו.

בנובמבר 2017 התגייס לצה"ל והתקבל, כפי שחלם, לסיירת מטכ"ל. הוא עבר כשנה במסלול ההכשרה לסיירת אך לא השלים אותו, ובחר להמשיך את השירות ביחידת "דובדבן" – יחידה מובחרת הפועלת תחת פיקודה של חטיבת הקומנדו "עוז" (עוצבה 89).

במסגרת תפקידו, התמחה בתחום הפריצה, אחד התחומים המורכבים והמוערכים ביחידה. כשמועד השחרור שלו התקרב, התבקש להישאר בקבע ולהדריך את דור הלוחמים הבא. הוא שימש כראש מדור פריצה ביחידה, היה אחראי על כל הכשרות הפריצה, נהג לאתר מתחמים מתאימים ברחבי הארץ ולהעביר שם אימונים בעצמו.

לאחר חצי שנה של שירות בקבע, השתחרר מהצבא. יחד עם שאר חברי הצוות שלו בחר להשתבץ לשירות מילואים ביחידת הקומנדו 5515 – יחידת הניוד המטכ"לית המתמחה בניוד וחילוץ של כוחות מיוחדים ובנהיגה מבצעית מיוחדת בעומק החזית, בתנאי שטח קשים ובסיטואציות מבצעיות מורכבות.

ב-2021 החל שנה של מכינה לקראת לימודי הנדסת חשמל. איתי למד בתיכון אביב בכיתת מב"ר, כיתה ללקויות למידה, ולכן היה צריך ללמוד פיזיקה בפעם הראשונה ברמה של חמש יחידות לימוד בנוסף למתמטיקה ברמה של חמש יחידות, לאחר שבתיכון למד רק שלוש יחידות. הוא השקיע, למד ממש מההתחלה את שני המקצועות ובסוף השנה קיבל ציונים מאוד גבוהים בשניהם.

ב-2022 התחיל ללמוד לתואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת אריאל בשומרון, וסיים את השנה הראשונה כמצטיין דיקן. חבריו מספרים שהיה חד, יעיל ומחושב, התייחס להישגיו הרבים בענווה ותמיד היה נכון לתת מעצמו ולעזור לאחרים. כך למשל באחד הימים, כשלמד בספריית האוניברסיטה, ראה סטודנט שלמד שנה מתחתיו שהתקשה עם החומר. למרות שלא הכיר אותו, נחלץ לעזרתו, עזר לו לפתור את התרגיל שעיכב אותו והמשיך לשבת איתו ולעבור איתו על החומר במשך מספר שעות.

איתי היה אדם מלא בשמחה ואהבת חיים, עם צחוק מתגלגל שאי אפשר היה שלא להצטרף אליו. הוא אהב לבלות, לטייל, לאכול במסעדות טובות, לבקר בחופי ים ברחבי העולם ולצבור חוויות. ג'נטלמן אמיתי וחבר אמת, קשוב, תומך, עוזר ומעודד, שתמיד נתן מעצמו בלי להסס ודאג שכל מי שנמצא סביבו ירגיש מרוצה ויהיה בסדר.

משפחתו הייתה תמיד במקום הראשון מבחינתו. הוא שמר איתם על קשר חם, קרוב ופתוח, הביא לאימו זר פרחים בכל יום שישי, דאג תמיד לעזור לסבו וסבתו ובכל הזדמנות שהייתה לו, נסע לאסוף את אחיו, תומר, מהצבא, לא משנה כמה רחוק הוא היה.

במהלך הלימודים לתואר הכיר את בת זוגו, מאי, ובין השניים ניצתה אהבה גדולה. "אוהב אותך שזה כואב", כתב באחת ההודעות ששלח לה. הם חלמו לעבור לגור יחד, להתחתן ולהקים משפחה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

איתי הגיע ליחידה באותו ערב יחד עם כל צוות המילואים שלו, על אף שעוד לא הוקפצו. הם הצטרפו ללחימה ביישובי עוטף עזה ובהמשך השתתפו בפעולות מבצעיות שונות, הן בגבול הרצועה והן בגבול הצפון, לשם התפשטה הלחימה.

בסוף אוקטובר 2023, עם תחילת המערכה הקרקעית ברצועת עזה, התמקדה פעילותם בשטח הרצועה והם לקחו חלק בעשרות מבצעים מורכבים ומסווגים.

מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה, נפתחה שנת הלימודים האקדמית, ואיתי חזר, לצד הלחימה, ללמוד לשנה השנייה בתואר. הוא הצליח לנהל את זמנו באופן מרשים ומעורר התפעלות והספיק, לצד שירות משמעותי של מעל מאתיים ימי מילואים, גם לבלות עם המשפחה, החברים ובת הזוג, להמשיך להצטיין בלימודים ולעבוד כמנהל בר.

את כל זאת עשה, כדרכו, בצניעות, מבלי לשתף יותר מדי או להתרברב בהישגיו. פעמים רבות הגיע ליום לימודים באוניברסיטה, מאוחר יותר, בלילה, השתתף במבצע מסווג ברצועה ובבוקר, אחרי שעות שינה ספורות, חזר לספסל הלימודים כאילו כלום לא קרה.

ב-30.9.2024, עם תחילת התמרון הקרקעי בדרום לבנון, עבר הצוות של איתי ללחימה בגבול הצפון.

שבוע בלבד לאחר מכן, במהלך קרב מול מחבלי חיזבאללה בסמוך לגבול, איתי נפגע מירי פצצת מרגמה ונהרג.

רב-סמל ראשון איתי אזולאי נפל בקרב ביום ד' בתשרי תשפ"ה (6.10.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ואח.