אור יוסף (אורוש) רן ז"ל

בנם של שרונה ואברי, נולד ביום כ' באב תשנ"ד (28.7.1994) ביישוב גבעות עולם במזרח השומרון. אח לביתיה, מיקה, שרה, דניאל, פנחס, בת עמי, בן חי, סנה ופורת.

אור יוסף (אורוש) גדל והתחנך בגבעות עולם, למד במוסדות לימוד אזוריים.

ילד חייכן, שמח ומלא חיים. חברותי ומוקף חברים. אוהב טבע ומרחבים, נהנה לתור ולטייל בשדות ובין ההרים סביב ביתו, תחילה באמצעות טיולים רגליים ובהמשך רכוב על אופנוע או ג'יפ. למד להכיר את כל פינות החמד באזור, ואלה היו עבורו מקומות של התבודדות, של חדווה ושל שקט פנימי. לאוהביו סיפר כי שהותו בטבע מאפשרת לו להתחבר לעצמו – לעבד מחשבות, לנקות את הראש ולהתמקד במטרה שהוא מייחל לה.

בלט במיוחד ברגישותו הגדולה לזולת, והיה נכון להושיט עזרה ללא היסוס ובכל עת. בני משפחתו תיארו אותו כמי ששאף בכל ליבו להעניק לאחרים ולהגשים את עצמו. סיפר אחיו: "הייתה לו דרך פשוטה אך עמוקה להבין את הצרכים של אחרים, והוא נתן להם את כל מה שהיה לו, בכל תחום… ידע איך להושיט יד ולעזור, איך להנחות אותנו להרגיש חזקים יותר ולפני הכול – איך לא לפחד." לא חיפש גמול או תודות, אלא פשוט עשה את מה שצריך מתוך רצון אמיתי לעזור.

חוקר וסקרן, שאף להרחיב את אופקיו. מהרגע הראשון בו התעניין במשהו, השקיע בו את כל מרצו. חובב כדורגל, נהנה לשחק עם חבריו והרבה להשתתף בפעילויות למען הקהילה.

ביום 22.11.2012 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות כלוחם ביחידת "דובדבן". חייל חדור מוטיבציה ותחושת שליחות להגנה על המדינה. במהלך מסלול ההכשרה המפרך באו לידי ביטוי יכולותיו הפיזיות כמו גם כישוריו המנטליים. השירות הצבאי היה עבורו מסע לא רק במובן הפיזי, אלא גם בהיבט הנפשי. הוא מילא את כל המשימות ללא חת ובצורה מעוררת השראה, תמיד נכון לקחת על עצמו משימות קשות ולהתמודד עם אתגרים גדולים, מה שזיכה אותו בהערכה רבה מצד מפקדיו.

חבריו לשירות סיפרו על חבר נאמן, שמוכן בכל עת להיות שם עבורם, לא משנה מה הבעיה או המורכבות, והוסיפו כי מעולם לא הפנה גבו לאנשים שזקוקים לעזרה. הביע נכונות לשוחח ולהקשיב, ונראה כי קנה את לבבות סובביו בתשומת הלב הרבה שהעניק להם.

בהמשך אור סיים קורס קצינים בהצטיינות, ושימש קצין בסיירת דובדבן. בשל פועלו והישגיו זכה לאותות הערכה רבים.

הוא היה ממקימי יחידת הניוד המטכ"לית (יחידה 5155) ופיקד על פלגת הניוד.

אור גילה חוסן וכושר מנהיגות יוצאי דופן, עסק רבות מול מפקדיו בתכנון אסטרטגיה והעלה רעיונות ויוזמות לשיפור עבודת היחידה ושיפור חוויית השירות בצבא בכלל. ידע לכנס את חבריו ופקודיו לכל משימה, להוביל אותם תחת לחץ, ולהצליח במשימות מורכבות במיוחד. "הוא היה יותר מאח, יותר מחבר – הוא היה אבן יסוד בקבוצה שלנו" סיפרו.

בעל חוש הומור מפותח, הצליח לרכך מצבי לחץ ולהקליל את האווירה ובכך סייע לחבריו להתמודד עם אתגרים שונים. הבין את המורכבות של החיים אך בה בעת הצליח לראות את האור גם בזמנים קשים.

כל אימת שיצא לחופשה בביתו מיהר לשוב לחיק משפחתו ולחזור ולטייל בטבע שכה אהב עם כלי הרכב שלו אותם טיפח באהבה גדולה. סיפרה מיקה אחותו: "יש לו שלושה אופנועים ושני ג'יפים, אלו היו אהבותיו הגדולות. והשטח… כל התמונות שלו הן מטיולים בשטח. החיים שלו היו בחוץ. הוא היה נשמה חופשית, אבל עם זאת מתוקתק מאוד, מסודר". אור נהג לסדר את האוטו של אביו פעם בשבוע, הוגדר בחיבה כקצין הרכב של כולם.

מחשבותיו על עתידו מחוץ לצבא העסיקו אותו והוא החל לחקור את כיוונו בחיים ובחן אפיקים שונים אליהם נחשף בזכות הקשרים האישיים הטובים שטווה לאורך הדרך. התעניין בעולמות תוכן שונים כמו חינוך חברתי, שיתוף פעולה וקהילתיות. היה ברור כי ימשיך את דרכו מתוך תחושת שליחות ורצון להוביל ולשנות את העולם שסביבו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר זה בילה אור בביתה של קרן זוגתו בתל אביב. לאחר שהוקפץ לבסיס, התייצב ללא היסוס והכין את חייליו ללחימה. הכוח בראשותו היה מהראשונים שהגיעו לכפר עזה, שם נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו מולם קרבות פנים אל פנים בעוז ובגבורה. אור נפגע מירי מאסיבי שהופנה לכיוון הכוח ופונה לטיפול, אך נפטר כעבור זמן קצר מפצעיו.

סרן אור יוסף (אורוש) רן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעות עולם. הותיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו, הועלה לדרגת רב-סרן.