אבי בוזגלו ז"ל

בנם הבכור של זהבה ומרדכי. נולד ביום ה' באדר ב' תשנ"ז (14.3.1997) באופקים. אח גדול לאור ולאהרון.

אבי גדל והתחנך באופקים, למד בבית הספר היסודי ובתיכון המקומי. ילד יפה וסקרן עם עיניים חכמות, ערכי, אחראי ומלא נתינה כבר מגיל צעיר.

במהלך התיכון התנדב במרכז "חוסן", כן היה פעיל בעמותת "אחריי!". הוא אהב מאוד להדריך ולשמש כ"אח גדול" לילדים ולנערים, ופעל רבות לטובת בני הנוער בעיר.

כשסיים את הלימודים הצטרף למכינה הקדם-צבאית "איתן" במעלה אדומים ועבר שנה וחצי של חוויות משמעותיות ומעצבות.

העשייה, הנתינה וההקרבה למען אחרים הובילו אותו. תמיד לקח על עצמו אחריות, דאג לסובביו, חשב על אחרים לפני שחשב על עצמו והיה הראשון לעזור בכל בקשה. באותה מסירות ומחויבות, ביקש לתרום גם למדינת ישראל, שאותה אהב בכל ליבו, והחליט להקדיש את חייו להגנה על המולדת.

ב-2015 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "דובדבן".

ב-3.9.2020 התגייס למשטרת ישראל ושירת כבלש בתחנת רהט. חבריו לתחנה מספרים שהיה חבר אמת, אהוב על כולם, חדור מטרה ותמיד חותר למגע. חלומו היה להצטרף לימ"מ – יחידת העילית המיוחדת של משטרת ישראל למלחמה בטרור.

באחד מימי הזיכרון כתב פוסט על קרוב משפחה שנהרג במלחמת ששת הימים, וחתם במילים: "אם אלך בעקבותיך, אדע שלא סתם אחרף את נפשי. כמו שאתה נלחמת עד הרגע האחרון, כך אעשה ויהיה מה שיהיה".

מילדות היווה מודל לחיקוי ולהערצה עבור אחיו ואחותו, וככל שהתבגר הערצתם התעצמה. עבורם, ועבור כל מי שהכיר אותו, אבי היה האדם שתמיד פונים אליו. בכל בעיה וצרה הוא ידע מה לעשות, ובכל עת היה נכון להגיע ולתת כתף או לספק עצות והנחיות. היה לו ידע רב במגוון אדיר של תחומים ותשובה לכל שאלה. את הדברים שלא ידע, הקפיד ללמוד בכל דרך שיכל. הוא היה חכם, סקרן ושאפתן מאוד, ורצה להגיע להישגים ולנצל כל רגע בחייו.

חלק ניכר מזמנו הפנוי, כשעתיים מדי יום, הקדיש לאימונים בחדר הכושר. הוא אהב מאוד ספורט והקפיד להיות בכושר שיא כדי לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. זו הייתה דרך חיים עבורו, והוא סחף חברים ובני משפחה להתאמן יחד איתו. תמיד כשהיה מגיע לחדר הכושר, כל המתאמנים היו באים לומר לו שלום, לראות אותו מבצע את התרגילים ולקבל ממנו עצות.

עצם נוכחותו נסכה ביטחון על כל מי שהיה סביבו. הוא התנהל בשלווה וללא פחד, אך תמיד היה דרוך ונכון להגן על עצמו ועל סובביו. לטקס ההשבעה לצה"ל של אחיו אהרון, שהתקיים בירושלים, הגיע ישירות ממשמרת בתחנה, ולמרות שהיה מותש, התעקש להישאר עם המשפחה עד שאחרון הנוכחים יתפזר, כיוון שהיה היחיד שנשא נשק.

עם זאת, תמיד הצניע את התפקידים הביטחוניים שביצע, העדיף לומר ששירת בצנחנים ולא ב"דובדבן", והסתפק בלספר שהוא שוטר במקום לומר שהוא בלש. כך ביקש גם מבני משפחתו לעשות, אך הם נהגו לספר עליו בפירוט, בגאווה ובעיניים נוצצות.

בתחילת שנת 2021 הכיר את ליטל, ומאז השניים לא נפרדו. "ידעתי שזה אתה", כתבה. "שאתה זה כל מה שביקשתי. הייתה לנו אהבה עצומה, אהבה ללא גבולות. תמיד ידענו שזה אנחנו, שזה שלנו. הרגשנו אחד את השנייה, הרגשנו שלמים יחד. הרגשנו יחד דברים שמעולם לא הרגשנו לפני".

עוד אמרה: "אבי כל כך אהב אותנו, מבחינתו המשפחה הייתה הכול. אבל קצת יותר ממה שהוא אהב אותנו, הוא אהב את המדינה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אבי התעורר בבית הוריו באופקים לקול האזעקות, וירד עם המשפחה למקלט. באחת ההפוגות שבין מטחי הרקטות, שמע לפתע יריות וזיהה שמדובר בירי מנשק אוטומטי. מיד התלבש, חבש את כובע הזיהוי של המשטרה, לקח את הנשק ורץ החוצה. אחותו ביקשה שיחכה רגע, הוא אמר לה: "נראה לך שאני שומע את זה ולא יוצא?" ורץ החוצה. מהר מאוד חבר לחייל ולאזרח שיצאו גם הם עם נשק לכיוון מקור הירי. אחד מהם סיפר שאבי רץ כל כך מהר, שאי אפשר היה להשיג אותו, ושהנחישות שלו נסכה בו אומץ וביטחון.

השלושה התקדמו בין הרחובות עד שזיהו חוליית מחבלים. הם פתחו באש, חיסלו כמה מחברי החולייה והמשיכו לחתור למגע, אך מחבלים נוספים התקרבו והחלו לסגור עליהם. אבי נלחם בגבורה ובחירוף נפש, עד שנפל בקרב.

רב-סמל ראשון אבי בוזגלו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.